<h1>שבלי הלקט סימן י'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
וקטן ועבד אין רשאין לעבור לפני התיבה, דתנן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ותניא במסכת סופרים פרק י"ג. קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס את שמע, לומר יוצר אור, פירוש בעשרה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו. פוחח, הנראין צדעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה, אינו פורס את שמע. ויש אומרין בצדעיו ובגדיו פרומים פורס את שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא אזכרה מפיו. ובין כך ובין כך מתרגם אבל אינו קורא בתורה כול'. ירושלמי בפרק לולב הגזול [סוכה סופ"ג]. קטן היודע לנענע חייב בלולב, יודע להתעטף חייב בציצית, יודע לדבר אביו מלמדו לשון תורה, יודע לשמור את ידיו אוכלין על ידיו תרומה, את גופו, אוכלין על ידיו טהרות. אבל אינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו, ואינו עומד על הדוכן, עד שיתמלא זקנו. ר' אומר וכולם מבן עשרים שנה ומעלה, שנ' (עזרא ג', ח') ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית יי'. ובתשובות הגאונים ז"ל מצאתי שאלו לפני רב נטרונאי גאון זצ"ל. עדה שאין להם מי שרגיל לעבור לפני התיבה אלא אחד, ופעמים טרוד במלאכתו, ויש שם נערים בני י"ז וי"ח שנה ולא נתמלא זקנם, מהו שיעשו מהן שליח ציבור ויוציא רבים ידי חובתן. והשיב. כך ראינו, שזה שאמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו, מצוה מן המובחר. וכמה דאיפשר למיהוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא, אבל ודאי במקום שמתבטלין מן ברכו וקדיש וקדושה, לא מיבעייא לן בני י"ז וי"ח דמותרין, אלא אפילו בני י"ג שנה ויום אחד, בדלא איפשר שפיר דמי, דהא מיחייבי כדתנן בן שלש עשרה למצוות. וכל המחוייב בדבר מוציא רבים ידי חובתן. וסומא, ומי שאין מעשיו מתוקנין, אם ראויין לעבור לפני התיבה אם לאו, דבר זה נשאל לישיבה והשיבו. שליח ציבור שמרננים אחריו בדברים רעים, וכי דבר זה צריך שאלה. בוודאי הדין נותן להכניס אחר תחתיו. מי שמרצה בין ישראל לאביהן שבשמים הלוא צריך להיות צדיק וישר ונקי בכל גופו מכל דופי. ואם אינו כן, כבר אמרו חכמים. היתה לי נחלתי כאריה ביער, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה י"ב, ח') זה שליח ציבור היורד לפני התיבה שאינו הגון. וסתמא אפילו בחול, אפילו בלא תענית, אסור, כל שכן בראש השנה וביום הכיפורים ותענית, ויום שצריך להרבות בתחנונים וברחמים, שצריך השליח להיות כמו ששנינו. ר' יהודה אומר מיטפל ואין לו כו' עד שלא יצא עליו שם רע בילדותו, השתא כל כך אנו צריכין אפילו מילדותו, מרננים עליו עכשיו לא כל שכן שמסלקין אותו. וסומא אם מעשיו מתוקנין ראוי לעבור לפני התיבה ואין מסלקין אותו. בפסיקתא רבתי דעשר תעשר. כבד את יי' מהונך, (משלי ג', ט') קרי ביה מחוניך, שאם היה קולך ערב והיית יושב בבית הכנסת, עמוד וכבד את יי' בקולך. חייא בן אחותו של ר' אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומ' לו עמוד וכבד את יי' ממה שחננך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלם, והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע קולו. פעם אחת לא עלה, והעידו עליו אותם העדים בני בליעל, ואבד מן העולם. מי גרם לו. על שלא עלה לירושלם לכבד את הקב"ה במה שחננו. למה. שכבר אמרה תורה (שמות ל"ד, כ"ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך ליראות את פני יי' אלהיך. ואילו עלה לא איבד נפשו בעבור חמדת כרמו.
